ביאור:בראשית כט ח
בראשית כט ח: "וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כט ח.
האבן על פי הבאר
[עריכה]מדוע הרועים לא יכלו להשקות את הצאן? ומדוע יעקב יכול היה?
1. " "לא נוכל - להשקות, לפי שהאבן גדולה... ויגש יעקב ויגל - ... להודיעך שכוחו גדול" " (רש"י) .
- אולם, באותו מקום היו שלושה עדרי צאן, ורחוק הוא שיעשה יעקב לבדו, מה שלא יכלו שלושה אנשים (שד"ל) .
2. ייתכן שה"יכולת" כאן משמעה "רשות" (ראו יכול = מסוגל או רשאי ): " "לא נוכל - ... מפני התנאי שהתנו ביניהם, שלא תהיה רשות לאחד מן העדרים להשתמש ממימי הבאר בהיותו לבדו" "[כדי שלא יוכל כל אחד מן הרועים להשקות צאנו כי אם בחברת כל העדרים, כדי שלא יאבד אחד מהם את המים שלא לצורך]." " (שד"ל)
אם כך, מדוע יעקב השקה את צאן רחל לבדו, ועבר על החוק?:
- "יעקב אולי שאל אם נשארו עדרים אחרים לבוא, ואמרו לו שלא נשאר אלא עדר רחל, וכשראה אותה, מיהר וגלל את האבן והשקה את צאנה."
- "ואף אם לא שאל אם נשארו עדרים אחרים שלא באו, הגה הוא לא היה מחוייב לשמור התנאי שהתנו ביניהם."
- "ומצד אחר דבר הגון עשה (אף אם לא היתה קרובתו) למהר לפטור את רחל, שהיתה נערה אחת בין כמה אנשים. ויגל את האבן - כדי למהר להשקות צאן לבן, כדי שתמהר רחל ללכת לביתה;"
ואיך הרועים האחרים הסכימו?
- "כשגלל האבן, עשה הנאה לשאר הרועים, וע"י כן הניחו לו להשקות צאן לבן תחילה."
- "ואולי גם-כן בראותם גבורתו פחדו מפניו והניחו לו לעשות" .
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-24.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:האבן על פי הבאר
קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-29-08
וְגָלֲלוּ
[עריכה]הרועים הסבירו ליעקב איך הם מורידים את האבן הגדולה: בגלילה, גלגול. מכאן שאין צורך להרים או לדחוף את האבן. לא ברור בדיוק איזה צורה היתה לאבן ואיך גלגלו אותה, אבל נאמר: "ויִַּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, ויַַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן" (ביאור:בראשית כט י), כלומר יעקב פעל כפי שהרועים הסבירו לו.
גם יהושע פקד על אנשיו "גֹּלּוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֶל פִּי הַמְּעָרָה, וְהַפְקִידו עָּלֶיהָ אֲנָשִׁים, לְשָׁמְרָם" (יהושע י יח), והאבנים הללו לא היו גליליים או כדוריים, אבל גלגלו את האבנים ועשו גל.
אולם במקרה של הבאר, ייתכן שהאבן קיבלה צורה של גליל עם מסילה מרוב שימוש, או שהיא נבנתה כמשטח עגול והתגלגלה ימינה ושמאלה כדלת, כדי לפתוח את פי הבאר, והמאמץ לגלגל אותה הצידה לא היה גדול מדי.
לֹא נוּכַל
[עריכה]אפשרות אחת היא שהאבן היתה גדולה וכבדה, ולרועה אחד אין יכולת פיזית לגלגל את האבן לבד.
אפשרות אחרת היא שזה החוק, למרות שכל אחד מהרועים יכול לגלגל את האבן לבד. החוק נועד למנוע מריבות בין הרועים כי הם היו חייבים לעשות הכל ביחד ולשמור שכל אחד יתנהג כראוי ולא יבזבז מים, ילכלך את המים או ישאיר את הבאר לא מכוסה כך שאדם יוכל ליפול לתוכה. ניתן להבין שמדובר בחוק, מפני שכבר היו במקום שלושה רועים, ורחל לבטח לא תשתתף בגלגול האבן עם הרועים. סביר להניח שרחל היתה הרועה האחרונה ושהיתר רק חיכו לה כדי להשקות את הצאן, שכן לא סביר שהרועים נזקקו לכוחה של רחל כדי לגלול את האבן, שהרועים יתחככו ברחל בזמן גלגול האבן או שרחל תשב עם הרועים ותחכה לרועים אחרים, הרי רק צרות יצאו מזה. אם היה צריך לחכות לעוד עדר, רחל היתה נשארת בצד ומחכה לבדה.